מדריך סגנונות מוזיקה לעסקים: דיפ האוס, נו דיסקו, בוסה נובה וג'אז לאונג'
ארבעה סגנונות שחוזרים שוב ושוב בעסקים: דיפ האוס, נו דיסקו, בוסה נובה וג'אז לאונג'. מה מאפיין כל אחד, באיזה עסק ובאיזו שעה הוא עובד, ואיפה הוא נכשל.
על הרישוי עצמו, מה מכוסה ומה לא: רישיון מוזיקה לעסק: כל מה שצריך לדעת (ולמה זה חשוב יותר ממה שחשבתם)
אין סגנון מוזיקה שמתאים לכל עסק. דיפ האוס מתאים לחנויות אופנה ולשעות ערב רגועות בבר, נו דיסקו לחללים חברתיים עם אנרגיה, בוסה נובה לבוקר ולצהריים בבית קפה, וג'אז לאונג' לערב במסעדה או בלובי. הבחירה הנכונה תלויה בקהל, בשעה ובמה שאתם רוצים שיקרה בחלל.
למה הסגנון חשוב יותר ממה שנדמה
רוב בעלי העסקים בוחרים מוזיקה לפי הטעם האישי שלהם, או לפי מה שהיה פתוח במחשב כשפתחו את העסק בבוקר. זה מובן, אבל המחקר מראה שהסגנון עושה עבודה שקטה גם כשאף אחד לא שם לב אליו.
במחקר שדה מוכר, שפורסם ב-Journal of Applied Psychology, השמיעו בסופרמרקט מוזיקה צרפתית ומוזיקה גרמנית בימים מתחלפים ליד מדף יינות. בימים של מוזיקה צרפתית יינות צרפתיים נמכרו יותר מגרמניים, ובימים של מוזיקה גרמנית המצב התהפך. הנקודה המעניינת באמת: לפי השאלונים, הקונים לא היו מודעים לכך שהמוזיקה השפיעה על הבחירה שלהם.
המסקנה לעסק פשוטה: סגנון מוזיקלי נושא איתו אסוציאציות, והאסוציאציות האלה עוברות ללקוח בלי לבקש רשות. בחנות מעצבים, במסעדה או במספרה, כדאי שהן יהיו האסוציאציות שאתם רוצים.
קצב או טעם: מה משפיע יותר?
הדיון על מוזיקה בעסקים נוטה להתמקד בקצב. יש לזה בסיס: מחקר קלאסי של Milliman שבחן מוזיקת רקע במסעדה מצא ששינויים בקצב המוזיקה השפיעו באופן מובהק על הקניות ועל משך השהייה. הרחבנו על זה במדריך BPM ומוזיקת עסקים.
אבל מחקר מאוחר יותר במסעדה, של Caldwell ו-Hibbert, הוסיף שכבה חשובה: העדפה מוזיקלית הסבירה טוב יותר מהקצב את הזמן שהסועדים בילו בפועל, וזמן השהייה היה המנבא החזק ביותר של הסכום שהוציאו. במילים אחרות, מוזיקה שהקהל שלכם אוהב שווה יותר ממוזיקה בקצב "הנכון" שהקהל לא מתחבר אליה.
לכן המדריך הזה מתחיל מהסגנון ומהקהל, ורק אחר כך מגיע לקצב.
דיפ האוס: הרקע של חנות האופנה
האופי
דיפ האוס נולד באמצע שנות השמונים בשיקגו, כשמפיקים חיברו את הבסיס של מוזיקת האוס עם אקורדים עשירים בהשראת ג'אז-פאנק. לפי הערך בוויקיפדיה, הקצב נע בדרך כלל בין 110 ל-125 פעימות לדקה, והצליל מבוסס על בס מעומעם, כלי הקשה מרווחים, משטחי קלידים רכים ושירה בגוון סול.
התוצאה היא מוזיקה עם דופק קבוע וחם, שנותנת תחושת תנועה בלי לצעוק.
איפה ומתי זה עובד
- חנויות אופנה ובוטיקים, בעיקר בשעות אחר הצהריים: הדופק הקבוע מוסיף אנרגיה לחלל בלי להפוך אותו למועדון.
- ברים ומסעדות-בר בתחילת הערב, לפני שהמקום מתמלא.
- מספרות ומרכזי יופי עם קהל צעיר, שבהם האווירה היא חלק מהמותג.
המלכודות
- עוצמה גבוהה מדי הופכת אותו למועדון. דיפ האוס בנוי סביב תוף בס שחוזר על עצמו. בעוצמה נמוכה הוא רקע, בעוצמה גבוהה הוא תופס את כל החלל ומקשה על שיחה בין מוכר ללקוח.
- לא לבוקר מוקדם. דופק אלקטרוני רציף בשמונה בבוקר בבית קפה מרגיש לרוב מוקדם מדי.
- עייפות של הצוות. מי שעובד שמונה שעות מול אותו דופק עלול להתעייף ממנו מהר יותר מהלקוחות, שנמצאים בחנות זמן קצר.
נו דיסקו: אנרגיה חברתית עם חיוך
האופי
נו דיסקו הוא ז'אנר של המאה ה-21 שצמח בבריטניה בסוף שנות התשעים, מתוך עניין מחודש בדיסקו של סוף שנות השבעים ובמוזיקת ריקודים אירופית של שנות השמונים. לפי ויקיפדיה, הוא נשען על נגינה מקורית, מתוכנתת או חיה, עם ביט ישר בתחושה אורגנית ומלאה בחיים, ולעיתים קרובות עם מבנה של שיר פופ: בית, פזמון ושבירות.
זו מוזיקה שמחה, קצת נוסטלגית, עם בס פאנקי וסינתים חמים.
איפה ומתי זה עובד
- בראנץ' של סוף שבוע ובתי קפה עם קהל צעיר, משעות הצהריים.
- חנויות לייף סטייל ומתנות, שבהן רוצים תחושה קלילה ואופטימית.
- ברים ב-happy hour, כשהמטרה היא לייצר אנרגיה חברתית.
- חדרי כושר בשעות רגועות, לחימום ולמתיחות, כשלא צריך עוצמה מלאה.
המלכודות
- פזמונים קליטים מושכים תשומת לב. זה יתרון בבר, וחיסרון בחלל שבו הלקוח צריך להתרכז, כמו מרפאה או משרד.
- לא לארוחת ערב שקטה. במסעדה שבה זוגות באים לשיחה, האנרגיה של נו דיסקו עלולה להרגיש כמו מסיבה שלא הוזמנו אליה.
- חזרתיות. סגנון עם פזמונים זכירים נשחק מהר כשאותם שירים חוזרים. צריך מגוון רחב כדי שהצוות לא ישנא אותו אחרי שבוע.
בוסה נובה: הסגנון של בית הקפה
האופי
בוסה נובה התפתחה בריו דה ז'ניירו בסוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים. השם פירושו בפורטוגזית בערך "הטרנד החדש". לפי ויקיפדיה, מדובר בגרסה נינוחה של סמבה, עם הרמוניות שהושפעו מג'אז, ונגינה שבדרך כלל מבוססת על גיטרה קלאסית עם מיתרי ניילון בפריטה באצבעות.
הצליל: גיטרה רכה, שירה שקטה כמעט לחישה, כלי הקשה עדינים, וקצב סינקופי שזז בלי למהר.
איפה ומתי זה עובד
- בתי קפה בבוקר ובצהריים, וזו כנראה ההתאמה הקלאסית ביותר שלו. בדף מוזיקה לבתי קפה פירטנו את הצד המעשי.
- מסעדות ים-תיכוניות וביסטרו בשעות הצהריים.
- מלונות ולובי בשעות היום, כשרוצים חום בלי כובד.
- חנויות לבית ולעיצוב, שבהן רוצים שהלקוח ישוטט בנחת.
המלכודות
- קלישאה. בגלל שבוסה נובה כל כך מזוהה עם בתי קפה, היא עלולה להישמע כמו "מוזיקה של בית קפה" ולא כמו הזהות שלכם. מגוון בתוך הסגנון, ושילוב עם סגנונות קרובים, עוזרים.
- רגוע מדי לשעת לחץ. כשיש תור עד הדלת והצוות רץ, מוזיקה מאוד מנומנמת יכולה ליצור פער בין מה שקורה בחלל לבין מה שנשמע בו.
- עוצמה נמוכה מדי נבלעת. גיטרה אקוסטית ושירה שקטה נעלמות מהר מתחת למכונת אספרסו ושיחות. לפעמים צריך להעלות מעט את העוצמה כדי שהסגנון בכלל יישמע.
ג'אז לאונג': הערב שמרגיש יקר
האופי
מוזיקת לאונג' הייתה, לפי ויקיפדיה, סוג של מוזיקה קלה להאזנה שהייתה פופולרית בשנות החמישים והשישים, ונוגנה בברים של מלונות ובטרקליני קוקטיילים. חלק גדול ממנה היה אינסטרומנטלי. ג'אז לאונג' של היום ממשיך את הקו הזה: פסנתר, קונטרבס, מברשות על תופים, לפעמים סקסופון או חצוצרה עם עמעם, בהרכב קטן ובקצב איטי עד בינוני.
על הג'אז עצמו, תתי הסגנונות שלו ולמה הוא מזוהה עם יוקרה, כתבנו בהרחבה במדריך מוזיקת ג'אז לעסק. כאן נתמקד בגרסת הלאונג' ובמקום שלה ביום העבודה.
איפה ומתי זה עובד
- מסעדות בערב, בעיקר כשהמנה הממוצעת יקרה והשיחה בשולחן היא חלק מהחוויה.
- ברי יין וקוקטיילים בשעות המוקדמות של הערב.
- לובי של מלון בוטיק בשעות הערב.
- מספרות ומרכזי טיפוח יוקרתיים, כשהקהל בוגר יותר.
המלכודות
- ריח של מלון ישן. ג'אז לאונג' שנבחר בלי מחשבה יכול להישמע מיושן. הקהל הצעיר עלול לפרש אותו כ"לא בשבילי".
- סולו שקופץ. בג'אז יש אלתורים, ולפעמים סולו מטפס בעוצמה ובאינטנסיביות. ברקע של מסעדה, קפיצות כאלה מושכות את האוזן מהשיחה.
- לא לחנות בקצב מהיר. בחנות שבה רוצים תנועה, ג'אז לאונג' עלול להאט את כולם יותר מדי.
סיכום מהיר: איזה סגנון לאיזה עסק
- דיפ האוס: דופק קבוע ואקורדים חמים. מתאים לאחר הצהריים ולתחילת הערב, בחנויות אופנה, בברים ובמספרות עם קהל צעיר. להיזהר מעוצמה גבוהה ומבוקר מוקדם.
- נו דיסקו: שמח, נוסטלגי, עם פזמונים. מתאים לצהריים ול-happy hour, בבראנץ', בחנויות לייף סטייל ובברים. להיזהר מארוחת ערב שקטה ומחזרתיות.
- בוסה נובה: גיטרה רכה וסמבה נינוחה. מתאימה לבוקר ולצהריים, בבתי קפה, בביסטרו ובחנויות לעיצוב הבית. להיזהר מקלישאה ומשעת לחץ.
- ג'אז לאונג': הרכב קטן, איטי ואלגנטי. מתאים לערב, במסעדות, בברי יין ובלובי. להיזהר מקהל צעיר ומסולואים שקופצים.
רוצים לראות מספרים? הטווחים שכתבנו כאן הם הכוונה כללית. טבלת ה-BPM לפי סגנון מציגה את הקצב כפי שנמדד בפועל.
איך לשלב כמה סגנונות לאורך היום
רוב העסקים לא חיים עם סגנון אחד. בית קפה שפותח בשבע בבוקר וסוגר בעשר בלילה עובר שלושה עסקים שונים באותו יום. כמה עקרונות שעובדים:
- התחילו רך והעלו בהדרגה. בוקר שקט יותר, צהריים חיים יותר, ערב לפי אופי המקום. מעבר חד מבוסה נובה לנו דיסקו באמצע ארוחת צהריים מורגש.
- בחרו סגנון עוגן אחד. סגנון שמלווה את רוב שעות היום ומגדיר את הזהות, וסגנונות משלימים לשעות מסוימות.
- הקשיבו לצוות. הם שומעים את המוזיקה הרבה יותר שעות מכל לקוח. אם הם מבקשים להחליף, יש סיבה.
- בדקו מול הקהל, לא מול עצמכם. המחקר של Caldwell ו-Hibbert מזכיר שהעדפת הקהל מנצחת. שימו לב למי נשאר ומי ממהר לצאת.
- עוצמה לפני סגנון. סגנון מצוין בעוצמה לא נכונה יעבוד גרוע יותר מסגנון סביר בעוצמה נכונה.
איך Brightside עוזר לבחור
ב-Brightside הרדיו החכם לומד את הטעם של העסק ומעדיף אותו, ועדיין שומר על גיוון, כך שהסגנון שבחרתם לא הופך לאותם עשרה שירים בלופ. הנגן עובד כאפליקציית PWA בכל מכשיר, טוען מראש את השירים הבאים, וכשהרשת נופלת הוא ממשיך לנגן מהמטמון כל עוד אפשר. כל סניף מקבל תעודת רישוי ממוספרת ב-PDF, עם דף אימות ציבורי.
שאלות נפוצות
איזה סגנון מוזיקה הכי מתאים לעסק? אין תשובה אחת. השאלות שקובעות הן מי הקהל שלכם, באיזו שעה, ומה אתם רוצים שיקרה: שהייה ארוכה, תנועה מהירה או שיחה נוחה. המחקר מראה שהעדפת הקהל חשובה לפחות כמו הקצב.
האם אפשר לנגן דיפ האוס במסעדה? כן, בעיקר בתחילת הערב ובמסעדות-בר עם קהל צעיר, ובעוצמה נמוכה. בארוחת ערב אינטימית סגנון רגוע יותר יתאים בדרך כלל טוב יותר.
האם בוסה נובה מתאימה רק לבתי קפה? לא. היא עובדת גם בביסטרו, בלובי של מלון בשעות היום ובחנויות לעיצוב הבית. כדאי רק להיזהר שהיא לא תהפוך לקלישאה, ולגוון אותה בסגנונות קרובים.
כמה סגנונות כדאי לשלב ביום אחד? בדרך כלל סגנון עוגן אחד ועוד אחד או שניים לשעות מסוימות מספיקים. יותר מזה עלול לטשטש את הזהות של המקום.
